<h1>ספר הנייר הלכ' חוה"מ</h1>
<h2>דף יח.</h2>
ה"ג. ת"ר את חג המצות תשמור לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. ובפרק אין דורשין מוכיח מכל מלאכה לא תעשו לימד על חולו של מועד שאסור בעשיית מלאכה. תניא אידך את חג המצות תשמור ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, מה שביעי עצור ממלאכה אף ששי עצור, אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף שישי עצור ת"ל השביעי השביעי עצור ואין ששי עצור, הא לא מסרה הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר, איזו מלאכה אסורה ואיזו מלאכה מותרת. זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם ואין בו קרבן מוסף, כגון תענית צבור וט' באב קורין ג', ושאין בו בטול מלאכה ויש בו קרבן מוסף, כגון ראשי חדשים וחול המועד קורין בתורה ארבעה, מדקמדמי חול המועד לר"ח, מהכא משמע דשרי למיעבד מלאכה בחול המועד מאי דשרו רבנן, ומאי שרו רבנן, היכא דאיכא פסידא, או אין לו מה יאכל. ולא עני דוקא אלא אפילו עשיר דבעי למחצד חיטי או עינבי מארעא מותר, ופרגמטיא דבר האבד, אי נמי לצורך המועד. הגהה. השיב רבי' יעקב על דבר פרגמטיא בחול המועד אעפ"י שאבד אם לא שיקנה אין זה דבר האבד, דלא מיקרי דבר האבד דבר שלא בא לידו עדיין. ואסור לחלוף מעות לקנות זקוקין, והבא להתיר בזדון דברו כנביא שקר, וכל ממון שאינו מתקלקל במכירתו עד יעבור חול המועד שאינו מתאחר למוכרו לא חשיב דבר האבד הן ליקח הן למכור, והמקראות שמביא התלמוד לאסור בעשיית מלאכה אינו אלא אסמכתא בעלמא ולכך חילקו חכמים בין דבר האבד לשאינו אבד.
